היסטוריה קצרה של דיו הניתנים לריפוי UV

טכנולוגיית הדפסת הזרקת דיו הניתנת לריפוי UV היא תוצאה של שילוב הדפסת הזרקת דיו עם טכנולוגיית ריפוי UV.

המחקר על טכנולוגיית ריפוי UV וחומרים פולימרים רגישים לאור החל בשנות החמישים. עד שנות ה-60, גם חומרים פולימרים רגישים לאור וגם טכנולוגיית הדפסת הזרקת דיו זכו להתפתחות נוספת. במהלך שנות ה-90, יצרני דיו הניתנים לריפוי UV המשיכו לשכלל את מוצריהם, תוך שהם תפסו נתח שוק הולך וגדל - קצב צמיחה שעבר את זה של דיו מבוססי ממס. בסוף שנות ה-90, קנון - מפתחת טכנולוגיית הזרקת דיו תרמית - החלה לחקור את השימוש בדיו מבוססי-UV הניתנים לריפוי במערכות הזרקת דיו תרמית בבועות. יתרה מזאת, האימוץ של דיו הניתנים לריפוי UV בתהליכי הדפסה מסורתיים (אנלוגיים) - כגון דפוס, גרורה, אופסט והדפסת מסך - החל לצמוח בקצב מהיר יותר מהצמיחה של שיטות ההדפסה המסורתיות הללו עצמן.

בסביבות שנת 2000, הופיעו כמה אינטגרציות טכנולוגיות מפתח והרחבות יישומים. לדוגמה, Chromas Technologies ו-Digital Label Alliance חשפו את מערכת הדפסת הזרקת דיו Argio75SS שלהם ב-Labelexpo 2000; היידלברג הציגה מערכת הדפסה דיגיטלית פיזואלקטרית במהירות גבוהה ב-Drupa 2000; ברקו הציגה את מערכת ה-"the.factory" שלה; ומפתחת הציוד הבריטית Inca הציגה לראשונה את מדפסת הזרקת דיו שטוחה בפורמט רחב Eagle44 שלה, גם ב-Drupa 2000.

ההתכנסות של טכנולוגיות הזרקת דיו ו-UV ממשיכה להתפתח כדי לענות על הדרישות של מגזרים מסחריים ותעשייתיים. בדומה למסלול של טכנולוגיות הדפסה מסורתיות בשני העשורים האחרונים, טכנולוגיית ריפוי UV מוכנה לצמיחה מהירה לצד הדפסת הזרקת דיו.